קושניר שפירא ואח' נ' מודיעין אזרחי בלדרות מאובטחת בע"מ ואח'

פסק דין

בתאריך 27.11.12, ארעה תאונת דרכים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. התובעת 1 היתה הנהגת ברכב מסוג קאיה ותובע 2 הוא בעלה. בעת התאונה, היה נתבע 2 נהג ברכב וואן מסוג מרצדס. הנתבע 2 נהג ברכב במסגרת עבודתו בחברה הנתבעת 1.

המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת האחריות לגרימת התאונה.

כל אחד מן הצדדים, טוען כי חברו הוא שסטה מנתיב הנסיעה וגרם לתאונה ברשלנותו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו לעיוני, אני נותנת אמון בגרסתה של התובעת.

התובעת העידה כי היתה בדרכה לעבודה, ונסעה בנתיב הימני. התובעת הוסיפה כי לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק, המשיכה בנסיעה ישר, מבלי לסטות, עד אשר פגע בה רכב הנתבעים. גרסתה של התובעת מתיישבת היטב עם התמונות שהוגשו ואף עם אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב.

על פי דוח השמאי, שצורף לכתב התביעה, הנזק לרכבה של התובעת היה בדופן השמאלית.

על פי דברי הנתבע 2, לרכבו לא נגרם כל נזק, אבל שרידי צבע מרכב הנתבעת, נותרו על הגלגל הקדמי הימני של רכבו. אופי הנזקים, מתיישב עם פגיעה של חזית הרכב של הנתבעים עם צד הרכב של התובעת. פגיעה זו, מתאימה בדיוק לתיאור התאונה על ידי התובעת ואינה מתיישבת עם תיאור התאונה על ידי נתבע 2. אבאר - לו סטתה התובעת ופגעה ברכב הנתבעים, צריכים היו הנזקים להיות גם בחזית רכבה ולא רק בדופן השמאלית. לכך מצטרף אופי הנזק שנגרם לרכב. לו סטתה התובעת ופגעה עם צידו של רכבה ברכב הנתבעים, צריכה הייתי להבחין בפגיעות ושפשופים לכל אורכו של רכב התובעת, מצידו השמאלי. תחת זאת, עיון בתמונות, מגלה שלרכב נגרם חור בפח ו"קימוט" בדלת. השמאי מטעם התובעים, אף הבחין מפורשות בנזק לכנף השמאלית, שלא נגרם באותה תאונה. אין זה מתקבל על הדעת כלל וכלל שהתובעת סטתה למסלול נסיעתו של נתבע 2, אך סטיה זו לא הותירה שרידי נזק בחזית רכבה ולא הותירה שרידי נזק בקצהו האחורי של רכבה, אלא רק במרכז הרכב בלבד. וכי יעלה על הדעת שרכבה של התובעת נחת כאבן משמיים, באמצע מסלול הנסיעה של הנתבע, כך שנפגע בחלקו המרכזי בלבד, מבלי להותיר כל סימני שפשוף בחזית או באחור? אין זאת אלא שהנזקים מתיישבים באופן חד משמעי עם תיאור הפגיעה, כפי שנמסר על ידי התובעת, היינו הנתבע 2 הוא שפגע עם רכבו במרכז רכבה של התובעת, בצידו השמאלי של הרכב.

זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת נסעה בנתיב הימני ואילו הנתבע בנתיב השמאלי. בנסיבות אלו, התמונה שהציגה התובעת ת/1, מחזקת אף היא את גרסתה. כפי שנראה בתמונה ת/1, הנתיב הימני, ממשיך ישר, ללא כל צורך בסטיה, למחוז חפצה של התובעת.

במאמר מוסגר, יש לציין, כי העד שהובא מטעם הנתבעים, אמנם נכח ברכב, אך לא היה ער למתרחש ולא הבחין בהתרחשות התאונה. העד לא ידע לציין, האם היו כלי רכב שחייבו את התובעת לסטות ממסלולה ולא יכול היה להוסיף דבר וחצי דבר לארועים נשוא כתב התביעה ועל כן אין לעדותו כל משקל.

אשר לגובה הנזק – הוצגה בפני חוות דעת שמאי, מטעם התובעים. על פי האמור בחוות הדעת, הנזק שנגרם לרכב הוא בסך 10,885 ₪. התובעים הגישו חשבונית בגין ביצוע תיקונים, בסך 9,458 ₪ ובנוסף עותרים התובעים לחייב הנתבעים בשכ"ט השמאי בסך 850 ₪ ולנזק בגין ירידת ערך הרכב בסך 1,427.4 ₪. עוד עותרים התובעים לפיצוי בגין אובדן שעות עבודה של התובעת 1 והתובע 2 שהושקעו במוסך ומפגשים עם השמאי, סוכן הביטוח, שיחות טלפון, הזזת ישיבות ורכב חלופי למשך 5 ימים. התובע 2 עותר לפיצוי השווה בערכו לתשע שעות עבודה, עבורן הוא משתכר 175$ כל אחת.

לא הוגשו ראיות לעלות רכב חלופי ולא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין תשע שעות עבודה של התובע 2. אין ספק שניתן היה להקטין את הנזק, על ידי ביצוע כל הפעולות הנזכרות בכתב התביעה באמצעות מי ששכרו פחות מ- 175$ לשעה, מה גם שהסכום האמור לא הוכח. ברי כי לתובעים נגרמה אי נוחות וכי נשאו בהוצאות בגין הבאת הרכב למוסך ולתיקון, אך לא הוכח כי מדובר בסכום הנקוב בכתב התביעה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים (יחד ולחוד) ישלמו לתובעים (יחד ולחוד), סך 13,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התביעה בסך 500 ₪. הסכום האמור ישולם אף הוא בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מיום שנמסר להם פסק הדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

המזכירות תשלח בדואר לתובעים, את חוות דעת השמאי המקורית (ת/2), לאחר שתסרוק אותה לתיק בית המשפט.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: